הבנים יהיו בסוף גדולים יותר מהבנות. אך בשלבים מסוימים של הגדילה המצב הוא הפוך. אז למה הבנים גדולים יותר? ומתי זה קורה?
השאלה למה מגדירה את השאלה הזאת לתחום האבולוציה ששואל את שאלות הלמה – בניגוד לגישה הרפואית ששואלת את שאלות האיך. איך זה קורה? מה המנגנונים שאחראים לכך? איזה הורמונים משתתפים בתהליך ומה השפעתו של המוח.
אז אם באבולוציה עסקינן, כדאי לדעת שבמינים אחדים של בעלי חיים, אך לא בכולם, שיקולי הישרדות משפיעים על כך שהזכרים גדולים יותר. במינים בהם הזכרים נלחמים זה בזה במהלך החיזור, הגדול והחזק יהיה זה שיעביר את הגנים שלו לדורות הבאים ולכן תכונת הזכר הגדול הולכת ומתחזקת. כך למשל הגוריל גדול פי שניים מהגורילה. מה שאין כן במינים רודפי שלום שבהם אין התמודדות של זכרים על חסדיה של הגברת.
אצל בני אדם, קיימת התמודדות על ליבם של בני המין האחר. מקדמת דנן, נשים נמשכות אל גברים שריריים עם קוביות בבטן. זה נשאר להן מהתקופה שגבר כזה הבטיח הישרדות. הוא יכול היה לפרנס את משפחתו ולשמור עליה. ותכונת ההעדפה הזאת נשמרה והתחזקה במשך מיליוני שנים כשקוביות בבטן הבטיחו שהגנים שלך הנושאים את תכונת הקוביות יעברו לדורות הבאים, ונשארה עד היום בגנים האנושיים. כיום יתכן והגבר הקרח במשקפיים שגמר אוניברביטה יוכל לדאוג טוב יותר למשפחתו, אך הגנים שהתפתחו במשך מיליוני שנים ממשיכים להוביל. בתורת האבולוציה קוראים לזה סלקציה מינית. ובתוכנות שידוכים, גם כיום נשים רבות מציינות בין התכונות הרצויות להן את הגובה. התוצאה היא שתכונת הגובה הגברי עוברת סלקציה חיובית. בהסתכלות המודרנית על תורת האבולוציה, היא איננה העדפה של החזקים אלא חיסול של החלשים. כך שאנחנו אומרים שנמוך הקומה ללא קוביות בבטן עובר סלקציה שלילית. הגנים שלו עוברים פחות לדורות הבאים. אז איננו נלחמים יותר כדי לזכות בבת זוג לצורך הזדווגות ופיזור הגנים שלנו, אך הגברים ממשיכים לפזר סימנים שאנחנו חזקים ואמיצים ושאפתנים ונוכל לטפל בזוגתנו ובילדינו. בתורת האבולוציה קוראים לזה תורת הסימנים – signaling, ואצל גברים זה כולל קוביות בבטן, אך גם מכונית גדולה, ולקיחת סיכונים כמו נסיעה באופנוע או טיפוס על צוקים. אילו לא באמת יעזרו לגבר לטפל טוב יותר במשפחתו, אך הוא מעורר אצל הנשים את התגובה הישנה מלפני מיליוני שנים – עם תכונות כאלו הוא יוכל לדאוג לנו. החוקר התל אביבי אמוץ זהבי קרא לזה עקרון ההכבדה. הזנב הגדול מפריע לטווס לרוץ, אבל הוא מגדל אותו כדי לשדר אני חזק, כדאי לבחור בי כי ליצר צאצאים חזקים. המנגנון הגברי לתכונות האלו שאנחנו מסכמים אותן כנטיה הגברית ל fight or flight הוא ההורמון טסטוסטרון.
גם הנשים מפזרות אותות קדמונים של אני בריאה, אני צעירה, אני במצב תזונתי טוב, אני אוכל לטפל בילדים שלנו. אלו כוללים השקעה באיפור ולבוש שישנו את המראה שלהן לצעירות ובריאות יותר, מחשוף עמוק שידגיש את מצבן התזונתי, את גילן, ואת יכולתן לטפל בילדים. אך לצורך הדיון על ההבדל בגובה, התכונות הרצויות בחיפוש בן זוג באתרי שידוכים אינן כוללות בדרך כלל קומה גבוהה. ולכן התכונה הנשית הזאת לא תעבור לדורות הבאים. אצל נשים התכונה האופינית של tend and befriend מתווכת בעיקר על ידי אוקסיטוצין.
סלקציה מינית היא הדרך העיקרית בה עובר ההבדל בין גובה הגברים לזה של הנשים. אך גורמים אקולוגיים ופיזיולוגיים ואילוצים חברתיים וכלכליים משפיעים אף הם על גודל הגוף. הזכרים רגישים יותר מהנקבות להשפעות הסביבה בכלל ועל הגובה בפרט, ובין אלו נכללים תזונה, מצבי דחק ובריאות. במגיפת הקורונה, גברים ונשים נדבקים בשיעור דומה, אך התמותה בגברים היא 2.8% ובנשים 1.7%. וכך היה גם במגיפת הSARS. בהתאם לתאוריית הresilience הנקבית, בחברות מפותחות, עם בריאות טובה יותר, עם מצבי דחק פחותים ועם מצב תזונתי טוב יותר, ההבדל בגובה בין המינים גדול יותר מאשר בחברות במצב תזונתי פחות טוב, בכאלה הנתונות לסטרס כלכלי וחברתי ולאלימות. הזכרים, שרגישים יות ר מהנשיםלמצבי הדחק, מקפחים מגדילתם יותר מהנקבות כך שההבדל בגובה בין המינים קטן יותר. (German, Hochberg 2020 https://bit.ly/2GvQQKC). מי שנתון לסטרס החברתי והכלכלי הם ההורים שמעבירים אותו לילדים כבר בשנה הראשונה לחיים, כשקורית ההטבעה של תכנית הגדילה של הילד. במחקר שלנו גם נמצאה תכונת ההיפר-אלומטריה: ההבדל בין גברים לנשים היה גדול יותר באוכלוסיות גבוהות. אחת התיאוריות האבולוציוניות להסבר הדימורפיזם ברגישות למחלות ולסטרס היא שנשים צריכות מערכת חיסונית חזקה יותר כדי להעביר בחלב האם נוגדנים לתינוק בתקופה שאינו מיצר נוגדנים בעצמו. גם העמידות הקוגניטיבית של נשים לסטרס גדולה יותר, והיא מיוחסת לאסטרוגנים ולתפקידם במוח.
מחקר שנערך על קופים גדולים וזני הומינידים קדומים מראה שהשוני בגובה בין המינים ירד בשלושת מיליוני השנים האחרונות כשהגובה שלהם גדל. וכן בחברות של היום. השוני בגודל הגוף בין המינים, כולל באדם, הוא גדול יותר בקרב אותן אוכלוסיות שגובהן ומשקלן הממוצע הם גדולים יותר – תכונה הנקראת היפר-אלומטריה. דוגמא קלאסית של היפראלומטריה נמצאה בדיאלוגים של גלילאו על שלד היונקים. גליליאו מצא ש"מבנה השלד מתחזק ביחס לגודל הגוף. ככל שגודל הגוף גדל, השלד חזק יותר".
סוציולוגים טוענים כי ההבדל בגובה בין המינים נובע גם ממעמדן הנמוך יותר של נשים בחברות רבות, מאפליה נגד נשים, מהשתתפותן של נשים בעבודות קשות שבעבר האבולוציוני נעשו על ידי גברים ושגופן אינו מותאם אליהן, ומהשפעות של תקופות רעב כשנשים סבלו ממנו יותר מגברים. כך, במשבר תפוחי האדמה באירלנד ב1840, נשים מתו יותר מגברים.
שני גנוטיפים שיכולים לייצר את אותו גובה בנסיבות סביבתיות אופטימליות יכולים לייצר גבהים שונים בנסיבות של מחסור. לפיכך, ילדים שגבוהים בקהילה עשירה עשויים להיות נמוכים כאשר התנאים הכלכליים ירודים. ושוב, גובהם של הבנים מושפע יותר מזה של הבנות.
כשמשווים את גובהם של בנים לבנות בעקומות הגדילה כמו הCDC2000, מגלים שההבדלים בין בנים לבנות מופיעים בחודשים הראשונים לחיים – בתקופת המיני-התבגרות, ושוב בגיל ההתבגרות. מכאן שהתשובה לשאלה איך זה קורה? השאלה הרפואית, קשורה להבדלים בהורמוני המין בין המינים. בעבר הראנו שחצי מהשונות בגובה הבוגר נגרמת על ידי השוני בגיל המעבר בין גדילת התינוק לגדילת הילד infancy childhood transition – ICT. ככל שהICT מאוחר יותר הגובה הבוגר יהיה נמוך יותר. והנה לבנים יש ממוצע ICT מאוחר בחודש בהשוואה לבנות, ובישראל גיל הICT הוא 10 חודשים לילדול ו11 חודשים לילדים. הבנים מפסידים עקב זה כ0.9 סמ' מגובהם הבוגר. הבנות גם נכנסות לשלב הנערות (שמוגדר על ידי adrenarche ) כמעט שנה לפני הבנים. כך שהן מפסידות שנת ילדות וכ5 סמ' בארוע המוקדם הזה, ועוד כ6 סמ' עקב התבגרותן המוקדמת יותר.
לסיכום, הדימורפיזם בגובה מתרחש בעיקר בשנה הראשונה לחיים ושוב בגיל ההתברות ומתווך על ידי הורמוני המין. כנגד האינטואיציה, הדימורפיזם מובהק יותר בבריאות ותנאי מחיה טובים יותר. הסיבה להבדלים קשורה לעמידות שיש לנקבות יותר מלזכרים למצבי מחלה וסטרס.
