במאמר שפורסם בכתב העת The Journal of Clinical Endocrinology and Metabolism מדווחים חוקרים מאירופה על תוצאות מחקר, מהן עולות עדויות נוספות המצביעות על סיכון גבוה יחסית למנינגיומה בעקבות טיפול בהורמון גדילה בילדות, בקרב מטופלים עם היסטוריה של הקרנה לגולגולת כטיפול לממאירות.

החוקרים כותבים כי הממצאים מעידים כי הסיכון המוגבר נבע בעיקר מהטיפול בהקרנות, כאשר הטיפול בהורמון גדילה לא גרם לעליה נוספת בסיכון הכרוך בחשיפה לטיפול קרינתי.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי קיים חשש כי טיפול בהורמון גדילה בילדים עשוי להביא לעליה בסיכון למנינגיומה. מחקרים קודמים בנושא דיווחו על תוצאות סותרות והעדויות בנושא מוגבלות. מטרתם כעת הייתה לבחון את הסיכון למנינגיומה בעקבות טיפול בהורמון גדילה.

החוקרים השלימו מחקר עוקבה מבוסס-אוכלוסיה אשר התבסס על נתוני מחקר SAGhE, אשר כלל 10,403 משתתפים שקיבלו טיפול בהורמון גדילה רקומביננטי בילדות באחת מחמש מדינות אירופאיות. התוצא העיקרי היה הסיכון להיארעות מנינגיומה.

במהלך המעקב תועדו 38 מנינגיומות והחוקרים זיהו סיכון מוגבר משמעותית להיארעות מנינגיומה במדגם כולו (שיעורי היארעות מתוקננים (SIR) של 75.4), כתוצאה מהכללת משתתפים בסיכון גבוה אשר קיבלו טיפול קרינתי לממאירות קודמת (שבהם שיעורי היארעות המתוקננים (SIR)  היו 658.4).

הממצאים לא הצביעו על עליה משמעותית בסיכון למנינגיומה בעקבות טיפול בהורמון גדילה באלו שלא קיבלו טיפול בהקרנות.

החוקרים לא זיהו קשר מובהק סטטיסטית בין הסיכון למנינגיומה בקרב אלו עם היסטוריה של טיפול קרינתי ובין המינון היומי הממוצע של הורמון גדילה, משך הטיפול בהורמון גדילה, או המינון המצטבר של הורמון הגדילה שניתן.

החוקרים כותבים כי ממצאי המחקר מצטרפים לבסיס העדויות לפיהן קיים סיכון גבוה מאוד למנינגיומה בטיפול בהורמון גדילה למטופלים עם היסטוריה של קרינה לגולגולת. עם זאת, מהנתונים עולה כי הורמון גדילה אינו משפיע על הסיכון להתפתחות מנינגיומה הקשור בהקרנה לגולגולת וכי לא נרשמה עליה משמעותית בסיכון למנינגיומה בעקבות הטיפול בהורמון גדילה בקרב אלו ללא היסטוריה של טיפול קרינתי.

J Clin Endocrinol Metab, March 2019, 104(3):658–664